נאום יום הזיכרון תשפ"ב- 2020
משפחות שכול יקרות, כבוד ראש העיר מר כרמל שאמה הכהן, צוות בית הספר, יו"ר הנהגת ההורים, נציגות אגף החינוך, תלמידים, הורים ואורחים נכבדים,
היום, יום קודר רווי כאב וצער. יום של התייחדות, של שתיקה, של התכנסות לזכרם של אלפי אהובים שקולם נדם.
ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, נזכור וניגע במקום צורב וכואב בליבנו. מקום השמור לאלפי משפחות שכולות. כל יום בשנה עבור המשפחות השכולות הוא יום של זיכרון, יום של חסר.
יונתן אברהם כתב לאחיו שנפל: "כמה שרחוק, כל שנה חורטת קמט בפנים, אם היית פה, הייתי מבקשת שתישאר איתי , אם אתה שומע, לא הפסקתי לחפש אותך בין כל האנשים, אלוהים יודע, בעיניים עצומות מבעד לדמעות".
בני 20, לנצח בני 20, עלם חמודות שלא הספיק ללמוד באוניברסיטה, שלא הספיק להקים משפחה, שלא הספיק לטייל בעולם, השאיר אחריו, אם ואב, אח ואחות
שהיגון לא מרפה מהם, שעבורם תמיד, תמיד יחסר.
משפחות שכולות יקרות, אנו נושאים בליבנו את סיפור גבורתם ומורשתם של הנופלים. תהום הכאב, רגעי השבר והאובדן והפצע שמדמם ומגליד ושוב מדמם.
אנו רוצים היום לחבק אתכם, להתייחד עמכם, לחלוק כבוד ולספר את הסיפור
שנגדע בטרם עת.
רגע לפני שתרועת השמחה המציינת במעבר חד את חגיגות יום העצמאות למדינה, רגע לפני שנרים את הדגל לראש התורן ונמנה בגאווה את הישגי המדינה, אנו מתחייבים לפניכם, לעשות ככל שביכולתנו לשמור על המדינה ולכונן בה חברה שוויונית ודמוקרטית, להוקיע את האלימות, לחנך דור מעורב, אכפתי, סובלני
ושוחר שלום, הנוהג בחמלה ובהגינות כלפי האחר.
ואסיים שוב בדבריו של יונתן אברהם מתוך שירו "כמה שרחוק: " כמה זמן עבר,
מאז שרצנו בשכונה, היינו ילדים, כמו שבתמונות, הכול שמור אצלי בלב, בתוך תיבת געגועים, אם אתה שומע אני עוד מחכה לך אחרי כל השנים, אלוהים יודע.
יהיה זכר חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה חקוק בליבנו לעד ותהא נשמתם
צרורה בצרור החיים.
